-סיכת ראש נחמדת-Hairpin-

-סיכת ראש נחמדת-Hairpin-

בפוסט זה אין הרבה חידוש.
ראיתי המוני סיכות - ראש ברשת, ואני מכינה מידי פעם כל מיני סיכות, קשתות ושאר דברים יפים לפי הזמן שיש לי או לפי החשק (בעצם לפי החשק).

נוצר לי מרווח זמן קצר בין מטלות והתחלתי להכין סיכות ראש אלו.
אין צורך בהרבה מילים:

בחרתי סיכות שניתן לקנות בכל חנויות היצירה ובכלל

  
הוצאתי את אוסף הפרחים שהכנתי ועדיין לא החלטתי מה הם יהיו

וליתר בטחון הוצאתי גם קשתות (הפעם לא אדגים קשתות, זו נטייה שלי להוציא יותר ממה שצריך....)

כמובן אוסף הסרטים שלי......

שלוש ארבע ולעבודה:
בחרתי סרט וסיכה שאני רוצה לעטוף
(בכל העבודה אני משתמשת להדבקה בדבק חם)

הופכת את הסיכה לצד הפנימי ומורחת שכבה דקה של דבק חם בקצה. מחברת את קצה הסרט.

יש לצרוב/לשרוף את קצוות הסרטים למניעת פרימה. מעבירים את קצה הסרט ליד אש בתנועות הלוך וחזור מהירות.

הסרט מודבק.

הוספתי פרח מקרושה שהכנתי ומוסבר כיצד בפוסט קודם שלי (לא זוכרת איזה....תחפשו ותמצאו נדמה לי בהסבר על קשת השיער )

עוד סיכה:
(כאן רואים שאני משתמשת בכל מיני סרטים גם כאלו של מתנות שקיבלתי או מחנויות שאוהבות לארוז עם המון סרטים. פרסומת לחנות ובכוונה השתמשתי כי בסוף נשארו לי הקווים הנחמדים בצד הפנימי)

כמו שניתן לראות

סיכה זו נראתה לי מאד ריקה ובלי אופי . לכן השקעתי בה מחשבה בעיצוב

פרח אחד לא מספיק....תראו בסוף הפוסט איך שדרגתי.....

עוד סיכה

 בלי הרבה מילים....כבר תפסתם את העניין....נכון?!

אמרו לי לצאת החוצה ולצלם את הפריטים באור השמש כמה שהם צדקו.
הנה הסיכות 
עם הסרטים 
הפרחים 
הכפתורים 
מחכים לראש של איזו ילדה, נערה או אישה עם (או בלי) כיסוי ראש....ובכלל

שעם- לא יאומן כי יסופר CORK This is incredible

שעם- לא יאומן כי יסופר

CORK

This is incredible

התחלתי לשמור פקקי שעם. חשבתי שזה חומר גלם מצוין ל.....לא יודעת מה.

 חתכתי אותם

ותקעתי בהם סיכות מסביב

וכך הם שכבו אצלי בארון המון זמן. 

בעצם רעיון היה אבל הזמן.....

אתם מכירים אותי, אני עושה מכל דבר פרח.
הרעיון הוא כזה:

לסרוג סביב השעם העגול שישמש למרכז פרח. בכל מיני צבעים ובכל מיני תכים.....ממממ....מעניין
התחלתי:

מהר מאד גיליתי שלא היה צורך בסיכות. חשבתי שהן יעשו חורים קטנים בשעם ודרכם אוכל לסרוג אבל מרקם השעם מאפשר כניסה ויציאה של מסרגה מספר 1 בקלות יחסית.
אתם יכולים להכין ללא הסיכות

החלפתי צבעים והיו לי פקקי שעם בשחור מאיזה חומר אחר....

התחלתי לסרוג כמו שסורגים פרחים מקרושה. פשוט השעם כסביב ותראו מה יצא:

 נכון , לא ממש מדויק אבל ססגוני
כעת יש פרחים אבל מה עושים איתם?
התכוונתי להכין שרשרת ואולי עוד אכין כזו. בינתיים הכנתי סיכות

 עם הדבקת אלמנט נוסף באמצע (כפתור בצורת פרח)

זה עדיין ראשוני אבל מבטיח.
מה דעתכם?

הכל לטובה- ALL IS FOR THE GOOD

הכל לטובה- ALL IS FOR THE GOOD

 והפעם סיפור עם או בלי מוסר השכל....

מכירים  את התחושה שנוגסים במשהו טעים ומרגישים שמשהו בפה נשבר? סתימה....כתר....שן....
את ההרגשה "למה?" ומיד "אוף כמה זה יעלה לי אצל הרופא?" ושמירת חתיכת הדבר במקום טוב טוב עד שנגיע לרופא?

לפני כשבועיים  נפל לי כתר ישן . 
במהלך נופש כשנגסתי בשוקולד.
מיד שטפתי את הכתר ושמרתי במקום בטוח בתוך חתיכת נייר טואלט. בארון התרופות מצד שמאל למטה. היכן שאף אחד אבל אף אחד לא מגיע.....

והיום  הגיע, הוזמנתי לתור להדביק לי את הכתר בחזרה (מלכה בלי כתר לא הולך....)
הלכתי לעבודה וחזרתי לצחצח שיניים להושיט יד לארון השמאלי למטה לנייר המגולגל הקטן ולגלות ש.....

זה איננו

אבוי. מבט חטוף ו...באמת איננו. חיפוש מהיר אמירת מילים קשות....הילדים מבינים שזה מצב חירום וכדאי להיעלם....

במבט נוסף אני מבינה שהמנקות שהיו אצלי הבוקר הגדילו ראש והחליטו לנקות את הארון.

אוי לא.

למה להגדיל ראש?

מצד אחד אני מבינה שזה נראה כמו כלום או כמו טישו מלוכלך

ומצד שני.....לא צריך להוסיף תשלימו לבד.

כמו כן יש את ההרגשה המוכרת להאשים את האחר?

ומנקות זו אוכלוסיה שקל להאשים כל הזמן (אפוא משהו? המנקות החביאו....וכו)

התחושה ש1500 ש"ח נזרקו לפח....אבוי

והשעון מתקתק ואני רצה לתור כועסת על כל העולם, על עצמי ועל המנקות ועל העולם....

מתקשרת לאחראי על המנקות (כן יש דבר כזה) והוא שואל אותן והן מודות שניקו שם אבל לא ראו שום דבר מיוחד....טלפון בהול לבן בחופשה שיגש לפחי הזבל ויוציא את שקיות האשפה מהפח לפני שהזבל יפונה (ולהודות שבעירי הזבל מפונה לעיתים נדירות.....)

רופא השיניים המליץ- לכי לחפש אולי תמצאי

אני חוזרת הביתה חפוית ראש ושולפת עוד 2 שקיות זבל מהפח.

יושבת בחצר הבית ומתחילה למיין. ולמיין ולפשפש.... ולקוות, ולהתפלל, ולהתייאש, ולבכות ולצחוק כי באמת זה תמוה לראות מישהי מחטטת בזבל של עצמה....ונזכרת....

ונזכרת

ששכחתי משהו חשוב

מאד חשוב

אמא שלי לימדה אותי שכאשר מאבדים משהו צריך להפוך כוס.

נו טוב...חושבת על כך וממשיכה לחפש ומחליטה.

אני הופכת כוס ועכשיו

(כי במיץ של הזבל כבר הייתי ומה יכול להיות גרוע יותר?)

נכנסת הביתה מוצאת כוס והופכת אותה אחר כבוד. ונושמת.

הנחתי את התיק וחזרתי לזבל. בחרתי שקית אחרת (זו שהבן הוציא מהפח) ומה רואות עיני?

מונחת אחר כבוד

הכתר שלי

ובא לציון גואל.

מוסר השכל? חייבים:

תמיד להקשיב לאמא ולמה שהיא מלמדת.

לא להתייאש.

לפשפש קצת בזבל של עצמינו לא מזיק אף פעם. לא להאמין כמה יהלומים מחכים לנו שם.....