יום שלישי, 2 ביולי 2013

הכל לטובה- ALL IS FOR THE GOOD

הכל לטובה- ALL IS FOR THE GOOD














 והפעם סיפור עם או בלי מוסר השכל....

מכירים  את התחושה שנוגסים במשהו טעים ומרגישים שמשהו בפה נשבר? סתימה....כתר....שן....
את ההרגשה "למה?" ומיד "אוף כמה זה יעלה לי אצל הרופא?" ושמירת חתיכת הדבר במקום טוב טוב עד שנגיע לרופא?

לפני כשבועיים  נפל לי כתר ישן . 
במהלך נופש כשנגסתי בשוקולד.
מיד שטפתי את הכתר ושמרתי במקום בטוח בתוך חתיכת נייר טואלט. בארון התרופות מצד שמאל למטה. היכן שאף אחד אבל אף אחד לא מגיע.....

והיום  הגיע, הוזמנתי לתור להדביק לי את הכתר בחזרה (מלכה בלי כתר לא הולך....)
הלכתי לעבודה וחזרתי לצחצח שיניים להושיט יד לארון השמאלי למטה לנייר המגולגל הקטן ולגלות ש.....


זה איננו
אבוי. מבט חטוף ו...באמת איננו. חיפוש מהיר אמירת מילים קשות....הילדים מבינים שזה מצב חירום וכדאי להיעלם....

במבט נוסף אני מבינה שהמנקות שהיו אצלי הבוקר הגדילו ראש והחליטו לנקות את הארון.
אוי לא.
למה להגדיל ראש?
מצד אחד אני מבינה שזה נראה כמו כלום או כמו טישו מלוכלך
ומצד שני.....לא צריך להוסיף תשלימו לבד.

כמו כן יש את ההרגשה המוכרת להאשים את האחר?
ומנקות זו אוכלוסיה שקל להאשים כל הזמן (אפוא משהו? המנקות החביאו....וכו)

התחושה ש1500 ש"ח נזרקו לפח....אבוי
והשעון מתקתק ואני רצה לתור כועסת על כל העולם, על עצמי ועל המנקות ועל העולם....
מתקשרת לאחראי על המנקות (כן יש דבר כזה) והוא שואל אותן והן מודות שניקו שם אבל לא ראו שום דבר מיוחד....טלפון בהול לבן בחופשה שיגש לפחי הזבל ויוציא את שקיות האשפה מהפח לפני שהזבל יפונה (ולהודות שבעירי הזבל מפונה לעיתים נדירות.....)

רופא השיניים המליץ- לכי לחפש אולי תמצאי

אני חוזרת הביתה חפוית ראש ושולפת עוד 2 שקיות זבל מהפח.
יושבת בחצר הבית ומתחילה למיין. ולמיין ולפשפש.... ולקוות, ולהתפלל, ולהתייאש, ולבכות ולצחוק כי באמת זה תמוה לראות מישהי מחטטת בזבל של עצמה....ונזכרת....

ונזכרת
ששכחתי משהו חשוב
מאד חשוב
אמא שלי לימדה אותי שכאשר מאבדים משהו צריך להפוך כוס.
נו טוב...חושבת על כך וממשיכה לחפש ומחליטה.
אני הופכת כוס ועכשיו

(כי במיץ של הזבל כבר הייתי ומה יכול להיות גרוע יותר?)
נכנסת הביתה מוצאת כוס והופכת אותה אחר כבוד. ונושמת.
הנחתי את התיק וחזרתי לזבל. בחרתי שקית אחרת (זו שהבן הוציא מהפח) ומה רואות עיני?
מונחת אחר כבוד


הכתר שלי
ובא לציון גואל.

מוסר השכל? חייבים:

תמיד להקשיב לאמא ולמה שהיא מלמדת.

לא להתייאש.

לפשפש קצת בזבל של עצמינו לא מזיק אף פעם. לא להאמין כמה יהלומים מחכים לנו שם.....



2 comments:

  1. כמנהלת מרפאת שיניים, אני שומעת הרבה סיפורים דומים :) אולי בלי הכוס ההפוכה...
    אני שמחה ששלך הסתיים ב"טוב".
    אגב, השיטה עובדת גם אחרי הרבה זמן? שווה בדיקה, לא?

    השבמחק
  2. חייבת להודות ששמעתי כבר את הסיפור הזה on-line .... אבל עכשיו זה הצחיק אותי אפילו עוד יותר ...
    אין ספק שיצאת מלכה !!!
    ואין ספק שהחיים לפעמים בזבל ....
    תמשיכי לכתוב :-)

    השבמחק