A story about love, of family tradition, and love of creativity

סיפור על אהבה, 
על משפחה,  
על מסורת... ואהבת היצירתיות

זוהי הסבתא של אמא שלי. קראו לה 

rebeca Wizenfeld 

ושם נעוריה:

Rebeca Steinhardt‏

 והנה היא עם אמא שלי:

לפני זמן רב מאד, כמה שנים, אמא הביאה לי ולאחותי מפות שולחן סרוגות מקרושה ועוד חלקי קרושה ששימשו לקישוט ספות, 
היא רצתה להעביר לאחותי ולי את המפות מכיון שהיא לא משתמשת בהם ורצתה שיהיה לנו זכרון ממנה ומעבודות היצירה שהיא (הסבתא) הכינה.
שמחנו מאד אחותי ואני. ואני פורשת את המפה שקיבלתי על השולחן לעיתים קרובות

וזה מה שאמא שלי יודעת לספר על סבתא שלה:

   In brief, my grandmother was born in Poznan - which was Germany at that time.  She was German.  Later, Poznan became Polish, and/or maybe also part of Russia, so my grandmother learned Polish in school, which she later used when we lived in Jamaica, and had Polish neighbors.

    I believe she came to the US in the late 1890's, and  was sent to work at her sister's bakery somewhere in NYC (maybe Brooklyn?) the day after she arrived, knowing little or no English.  How she & my grandfather met (he was from Russia) is something I don't know.

    She (& he) opened a candy store which she ran, making her own syrups to make soda.  I think they lived behind the store.  She had 5 children, 4 close together (Leo, Hilda, Jack, Johanna) and then Bill later on.  He was quite younger than his siblings.  His father died before he was bar mitzvah, and she raised the 5 alone.

My grandmother, aunt, & 2 uncles lived in the 1st floor apt. underneath my parents apt. in a 2-family building.  She kind of baby-sat for me when my parents were still at work, and I was home from school.  Once I was playing down the block, and my grandma called me.  I didn't come!

So, she got her horse-radish (before it was ground), and came down to where I was and gave me a potch.  I think it hurt her more than it did me!  But I never did that again.  I think that was the only potch I ever got from anyone.  Other than this incident we had a good relationship.

Many years later, when I was permitted to drive,  I used to take her grocery shopping, as it was getting hard for her to pull a shopping wagon laden down with food.

I do remember that she continued going to some relative's bakery on shabbat to fold the boxes.  She would return with lots of good cookies, and I almost finished her whole 'salary' at once.  She said the folding was good for her arthritis. 

She had very bad arthritis in her fingers and feet, and did lots of knitting and crocheting to exercise her fingers.

She went to sleep much earlier than the rest of her household, and got up much earlier.  She continued to keep house for her daughter and 2 sons - cooking, washing, etc.  I don't think they appreciated it.  They went to work, found a hot meal waiting for them (all at different times), and spent the evening relaxing.

I think she died around the age of 69. 

כל הזמן חשבתי על האחים שלי שלא זכו לקבל מפה ועל הגיסות והאחייניות שהיו נהנות לקבל מזכרת.

אבל מה ניתן להכין מחתיכות קרושה אלו?

חשבתי המון זמן. כמה שנים. הייתי מוציאה אותם מהארון ומחזירה בייאוש. לא היה לי שום רעיון. עד שיום אחד....

התחלתי לקפל אותם:

וחשבתי מיד על תיק קטן או קלמר.... תפרתי בד בטנה, הוספתי רוכסן , סגרתי בצדדים....הוספתי קישוטים מחוט זהב והנה היצירה החדשה:

הכנתי 2 תיקים כאלו, אחד קצת יותר קטן שעדיין לא סיימתי

ואפילו אפילו יש לי רעיון מה להכין מהחלקים הארוכים יותר....
(מבטיחה להעלות תמונות כשיהיה מוכן)

סבתא רבקה היקרה, הנה היצירות שהכנת לפני מעל 50 שנה, חלקם נשארו כפי שהיו וחלקם הותאמו לדור הבא. תודה שחשבת עלינו....מעניין לאן יצירות אלו יתגלגלו בדור הבא.

רותי מלמד כהן 2013.

https://www.facebook.com/simply.ruthie